כשפתחתי את הבלוג הוא היה מעין יומן אישי עבורי. הכתיבה עשתה לי סדר ועזרה לי להבין לאן אני הולכת ומה המטרות שלי.
דברים רבים השתנו מאז והשינוי הביא בכנפיו ידע ומחשבות חדשות. אך הדברים החדשים לא התאימו לבלוג ולכן לא זכו להכתב. השאלה לאן עלי לקחת את הבלוג הטרידה את מנוחתי, אך נותרה זמן רב ללא מענה.
לאחרונה אני מחפשת עבודה בתחום הכתיבה והבלוג אמור היה לשקף את סגנון הכתיבה ותחומי העיסוק שלי, להוות סוג של קורות חיים עבורי. אך למעשה אינני מעזה לשלוח קישור אליו כיוון שהוא כבר אינו מביא לידי ביטוי באופן מלא את מי שאני.
לפעמים המציאות היא זו שמכריעה בשאלות שהראש לא הצליח לתת להן מענה.. מכורח הנסיבות החלטתי להפסיק להתחבט בשאלות שאין להן תשובה חד משמעית ולהתחיל לשנות, להוסיף ולכתוב, בתקווה שלאט לאט הבלוג יקבל את הצורה הראויה לו ויוכל לשקף נכון את פני הדברים.
אז היום מתחילה בלעדכן את "מי אני ולמה אני פה":
מי אני ולמה אני פה היום
מונוס לנגה הוא בלוג העוסק בנושאי תרבות ורוח.
שמי רבקה ויצ'נר, סטודנטית לתואר שני בבצלאל בתוכנית למדיניות ותאוריה של האמנות, בוגרת לימודי ניהול ולימודי קולנוע. מתעניינת וחושבת על אופנה, אמנות, יהדות, מגדר, קולנוע, תרבות חזותית ועוד. מתגוררת בירושלים, אמנית חוקרת ומבקרת בהתהוות. נשואה לדוד, אמא לשלושה ילדים, אחות לשמונה אחים. אני דתיה ומאמינה, מנסה תמיד להישאר קשובה לרוחות הזמן, להיות נאמנה לעבר, לחוש את ההווה ולראות את העתיד.
מאמינה כי במפגשים בין מה שנראים כניגודים יכולים להווצר חידושים מרתקים. בין הכפר לעיר, בין הדת והחילון, בין נאו ציונות ופוסט ציונות, בין מזרח ומערב, בין מילים ודימויים, בין ונוס לנגה נוצרות מחשבות חדשות ומתהווה יצירה.
מטרתי בכתיבת הבלוג היא להביא לידי ביטוי מחשבות שאלות ואולי לפעמים גם תשובות שעולות בי במפגשים אלו. אני מעוניינת להביא זווית אחרת על התרבות, על האמנות, על המגדר והרוח. להצליח לכלול, לחבר, לגשר ולחדש.
מונוס לנגה 
שמחה שחזרת.
עם כתיבתך הנהדרת והשופעת כתמיד.
בהצלחה!