רשמים מתערוכת בוגרי התואר השני של בצלאל

בשבוע האחרון בקרתי בתערוכה של בוגרי התואר השני של בצלאל. בעתיד אני שוקלת ללמוד שם ולכן מאוד עניין אותי לראות את העבודות ולהתרשם מהאנשים.

מביקורים קודמים בגלריות, מוזיאונים ויריד האומנות "צבע טרי", הגעתי למסקנה שהרבה יותר קל להתרשם ולחשוב על יצירה כשרואים אותה בנפרד ומקבלים מסר אחד וישיר ולא עוד ועוד מסרים. כל יצירה רוצה לגעת בנו בצורה זו או אחרת, וכשאנחנו חולפים על פניה וממשיכים ליצירה הבאה, היא לא מצליחה לדבר אלינו ואנחנו לא מצליחים להבין. אני חושבת שצריך למצוא דרך אחרת להביא את האומנות אל הקהל. עוד אין לי רעיון….

תשובה מקובלת לשאלה מהי אומנות, היא "אמנות היא כל דבר שאדם הרואה עצמו כאמן קורא לו אמנות" (לפי ספרה של רותי דירקטור,אמנות עכשווית אני מדברת אליכם). לטעמי זו לא תשובה מספקת, והיא אינה מתייחסת לאופיה של האמנות ולתחושות שהיא מעוררת בנו.

עוד לא גיבשתי תשובה שלמה לשאלה מהי אמנות, אבל אני חושבת שאמנות צריכה לעורר בנו רגשות  חזקים. יש אמנות שתכוון אותנו לטוב ויש אומנות שתכוון אותנו לרע, ולשני הסוגים אפשר לקרוא אמנות. בנוסף, לדעתי יצירת אמנות צריכה להעיד על יכולותיו של היוצר וכשרונו. זו הסיבה שלהניח חפץ ולחתום עליו (רדי מייד), לא נחשב בעיני יצירת אמנות (גם אם בעני רבים כן).

אמנות צריכה לגעת בנו, לשנות את תפיסת עולמנו ,לרגש אותנו, ובשביל זה היא צריכה להיות משוחררת ופורצת דרך. האמן צריך לבטא דברים באופן ייחודי וליצור דבר שלא היה כמותו. הנטיה של האמנות לחדש וליצור דברים חדשים (שהיא תכונה שהכרחית לה), לקחה אותה למחוזות הרחוקים של האומנות העכשווית..

רוב העבודות בתערוכה אכזבו אותי.. אבל היו כמה עבודות שבלטו בייחודיותן, וענו לפחות על שני התנאים הראשונים שהצבתי(מעוררות תחושה של הוד ומעידות על כשרון).

עבודותיו של רועי יריב צבעוניות ומדוייקות, עשויות בטכניקה מיוחדת. במבט ראשון הרגשתי תחושה טובה של גדלות מהיצירה, אבל לא הבנתי את כוונת האמן. לאחר מחשבה והתבוננות בבית, נראה לי שהעבודות נראות כשילוב של משחק ומעגל אלקטרוני. הדיוק נראה כמעט ממוחשב. העבודות נראות כרוצות לומר משהו על המרחב הוירטואלי הממוחשב (במיוחד העבודה חלל מעוקם). הן מסמלות את הצבעוניות המרהיבה שבו, מצד אחד הכל אפשרי, מצד שני צריך להכיר את חוקי הרשת שהם לפעמים נוקשים יותר ויש פחות יחסי אנוש חמים, דבר שבה לידי ביטוי בטכניקה ובקווים הישרים.

חלל מעוקם

נסו לדמיין את היצירה על קיר שלם, מרשים…

אמן נוסף שהתרשמתי מיצירתו, הוא פורת סלומון. הוא מוכיח כשרון ציור שאין לחלוק עליו. יצירותיו משאירות רושם ומעוררות רגשות ותחושות, אם כי לטעמי מושכות לכיוון האפל. נראה שעבודותיו מדברות על העולם הדתי, ובמבט ראשון נראה שיש לו אמירה חריפה לומר על עולם זה. השיער של האנשים נראה כמו נחשים או עשן. העניים הריקות והפה הפעור, בדיוקנאות שהוא מצייר, יוצרות אווירה של שיגעון.  הציור הראשון נראה ממש שטני, כמו המוות בעצמו, והשני נראה יותר חי. הוא עושה זאת על ידי בחירה נכונה של צבעים. לא הצלחתי לרדת לסוף דעתו של האמן, אם כי ברור לי שיש לו אמירה חזקה.

כמו דיוקן מהגהנום

הילה קרבלניקוב -פז, היא יוצרת שעבודותיה מרשימות בעיקר בזכות טכניקת הדבקה ייחודית, שבעזרתה היא יוצרת תמונה שלמה, שנראית ממש כאילו צוירה. היצירות גדולות ומעוררות רושם רב. ניכר שצריך סבלנות, השקעה וכשרון כדי ליצור בטכניקה זו. אמירה לא הצלחתי לראות פה וזה חסרון היצירה בעיני (אם כי אני מניחה שליוצרת היתה כוונה לבטא משהו.. אולי משהו על מורכבות העולם).

טכניקה מיוחדת של הדבקה. מבט מקרוב מאוד

האחרון שראיתי את עבודותיו, הוא האמן אמיר שפט. עבודותיו של אמיר מרשימות מאד, מצוירות על בדים ענקיים. בסיס העבודה מצויר בסגנון ריאליסטי, פסטורלי מאוד. גם בעבודותיו ניכר מאוד הכישרון. את הפסטורליה וההרמוניה שיש בציורים, אמיר משחית כך שנוצרת תמונה של הרמוניה שבורה. לדבריו הציור מבטא את הקונפליקט האישי שלו, בין הרצון לצייר באופן קלאסי לבין הרצון להתבטא ולשבור את החוקים.

עם אמיר יצא לי לשוחח כשחיפשתי סטודנט שיענה על שאלותיי לגבי התכנית, והתרשמתי מתפיסתו. כשהגעתי הביתה הסתכלתי באתר שלו, והתרשמתי שהוא בעל כשרון רב. הלוואי והייתי מגיעה ליכולת ציור כזו. יש עוד מה ללמוד…

מתוך האתר של אמיר שפט

עוד ציור של אמיר שפט